<h1>אהל מועד שער איסור והיתר דרך י"א</h1>
<h2>דף ג:</h2>
ואי ליכא אלא עידי חתימה או עידי כתיבה בלבד כשר ולכתחי' בעי' ארבעה כ"כ ר"י והר"מ וראב"ד.
<h2>דף ד.</h2>
וצריך לכתוב לשם האיש והאשה ולחתום למטה לשמה ויהיו העדים עם הסופר כשיכתוב שיטה ראשונה וכן השליח.
<h2>דף ה.</h2>
המביא גט ממדינת הים צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם, שנים שהביאו ושניהם שלוחים א"צ לומר וכשהשליח מביא גט יאמר ה"ז גיטך מפלוני בעליך והרי את מגורשת ממנו והרי את מותרת לכל אדם [ע"ב] ויאמר בתוך כדי דיבור בפני נכתב ובפני נחתם ואפי' מבית לעליה יאמר כן. ומיהו יש ליזהר שלא לגרש ע"י שליח כשהבעל והאשה במקום אחד והטעם משום שהבעל יכול לומר בפקדון נתתיו לשליח.
<h2>דף י:</h2>
עידי הגט אין חותמין אלא זה בפני זה.
<h2>דף טו.</h2>
וצריך לכתוב לשם האיש והאשה ולחתום למטה לשמה ויהיו העדים עם הסופר כשיכתוב שיטה ראשונה וכן השליח.
<h2>דף יז.</h2>
גט שנכתב ביום ונחתם בלילה פסול נכתב ונחתם ביום אע"פ שלא נתן אלא לאחר ימים כשר ואין לחוש משום מוקדם.
<h2>דף יז:</h2>
לא היה זמן בגט כת' אבן מגש ובעל העיטור דכשר מפני דמשמע אני היום גרשתיה.
<h2>דף יט.</h2>
ועידי הגט שאין יודעין לקרות קוראין לפניהן וחותמים לא היו יודעין לחתום מקרעין להם עור חלק והם ממלאים את הקרעים דיו.
<h2>דף יט:</h2>
וגט כשר בכל לשון ואין הגט צריך סרגול אך בגט חליצה הוא שהצריכו סרגול מפני שכותבין מאן יבמי.
עדי נתינה צריכים לקרות הגט לפני הנתינה ולאחר הנתינה לא קראוהו לפני הנתינה פסול ואם מיד אחר הנתינה קראוהו אע"פ שלא קודם כשר.
וצריך למיקרי עידי חתימה ועידי מסירה.
<h2>דף כ:</h2>
ועושין את הגט לכתחילה ארכו יותר על רחבו וצריך שרטוט ונהגו לכתוב י"ב שיטין כמנין גט והאותיות תהיינה מוקפות גויל, ואין מנהג לעשות תגין, [ע"א] חק תוכות של אותיות פסול וכגון שמחק קוצו של ה"א לעשות דלי"ת או שעשה מן החי"ת ה"א ולא יעבור אפי' אות אחת חוץ לשיט' וצריך שלא יהא בו שום לכלוך וטשטוש ושלא יכתוב על המחק.
<h2>דף כא:</h2>
ולא [יהיה] הגט מחוסר מעשה אחר כתיבה לפיכך קצצו אחר שכתבו פסול וע"כ סופר שטעה באמצע יחתוך מה שכתב ואח"כ יתחיל לכתוב.
וזה כלל הגט בדרך קצרה לא' מן המחברים, השליח המביא גט צריך ליתנו בפני שנים, וגט שנכתב ביום ונחתם בלילה פסול, וצריך שיהיה בדבר תלוש, והקלף שכותבין בו הגט צריך לחתכו קודם הכתיבה והקלף והדיו והקולמוס יהיו מהבעל דבעינן וכתב ונתן, כתב הגט על איסורי הנאה כשר, גט שנכתב שלא לשם אשה פסול.
עיקר הגט למדנו מדכתי' [דברים כ"ד] וכתב לה ספר כריתות למדנו שאין האשה מתגרשת אלא בכתב ומדכתיב אם לא תמצא חן בעיניו למדנו שאינו מגרש אלא ברצונו אבל אשה מתגרשת שלא ברצונה.
הגט קודם שיתנהו לאשה צריך ליבשו פן יהיה קרוי יכול להזדייף.
<h2>דף כב:</h2>
חרש שוטה וקטן אינן כשרים לכתוב גט ואפי' גדול עומד על גבו ומלמדו.
<h2>דף כג.</h2>
לבעה"ת העושה שליח להוליך לאשתו גט נראה שצריך שיכיר האשה שהיא אשתו של בעל קודם שיקבל הגט להוליך ולא סגי במה שיאמרו לו עדים כשרים בשעת נתינה שזו היא אשתו דומיא דסומא שפסול להביא. נשים כשרות להביא גט ואפי' קרובות אבל לא קטן ולא גוי ועבד וסומא.
ואשה כשרה להביא גט ואש' יכול' לעשות שליח.
<h2>דף כו.</h2>
וצריך הסופר לכתוב הגט לשמה.
<h2>דף כז.</h2>
המביא גט ואבד אם מצאו לאלתר שזהו קודם שיעבור אדם שם כשר.
<h2>דף כט:</h2>
שליח עושה כמה שלוחים שירצה שלא בפני ב"ד.
<h2>דף לד.</h2>
והמגרש צריך לבטל כל מודע' קודם שיכתבו הגט ואחר הכתיב' קודם הנתינ' וביטול זה הוא שיאמר בפני עדים כל הדברים שמסרתי שגורמים כשיתקיימו לבטל הגט ה"ה בטלין וטוב הוא שיאמר בפני עדים שפוסל כל עד שיעיד שהוא מסר מודעה בגט זה.
וצריך לכתוב בביטול כל מודעי ומודעי דמודעי.
<h2>דף לד:</h2>
בעל שיש לו שני שמות יכתבו העיקר קודם וכן האשה, מומר א"צ לכתוב שם גויותו דלא גרע שם יהדות שלו מחניכתו דכשר ופי' בערוך חניכתו שלא כתב שם מובהק.
ואי ליכא שם עירו ושם עירה פסול, וכ"כ ר"ת ובעה"ת והעיקר כדברי ראב"ד דאמ' פסול והביא ראיה ממתני' דאמר שם עירו למה לי.
משומד א"צ לכתוב שם גויתו.
ואי ליכא אלא עידי חתימה או עידי כתיבה בלבד כשר ולכתחי' בעי' ארבעה כ"כ ר"י והר"מ וראב"ד.
<h2>דף מט:</h2>
עיקר הגט למדנו מדכתי' [דברים כ"ד] וכתב לה ספר כריתות למדנו שאין האשה מתגרשת אלא בכתב ומדכתיב אם לא תמצא חן בעיניו למדנו שאינו מגרש אלא ברצונו אבל אשה מתגרשת שלא ברצונה.
<h2>דף נה.</h2>
וצריך ליתן הגט ביד האשה בתורת גירושין ולא בתורת שטר חוב ואם אח"כ אמר ה"ז גיטך כשר, הודיע לעדים שיש לו בושת מן האשה לפרש לה שהוא גט והודיעם שהוא נותן בתורת גט כשר, היה מדבר עמה על עסקי גירושי' ואחר נתן בידה ולא אמר לה כלום כשר.
<h2>דף נט.</h2>
חרש מעיקרו כשם שכנס ברמיזה כך מוציא ברמיזה.
<h2>דף סב:</h2>
ובעל יכול לעשות שליח להולכ' אע"ג דהוי קרוב לו או לעדי'.
<h2>דף סג:</h2>
האיש עושה שליח להולכה והאשה לקבל אבל שלוחה לא יקבל מיד שליח בעלה לכתחילה.
וכת' הר"מ כשהבעל עושה שליח להולכה לא בעינן עדים אבל בענין הקבלה בעינן עדים ופסק ר"י שאשה יכולה לעשות שליח לקבל גט מיד שליח בעלה ויש גאונים חולקין בזה ואי אמר בעל לשלוחו תן גט זה לידה או ליד שלוחה לית דפליג וכשר.
אשה שעשתה שליח לקבל גיטה צריכה לעשותו בפני עדים ויכתבו לו כתב וקודם שיקבל הגט צריך להושיב ב"ד של שלשה שיכירו חתימות העדים החתומים בשטר של שליחות הקבלה ולפי"ז אין לסמוך על שלוחי קבלה שהם רגילין לעשות קיום חתימות מעיר לעיר לפי שאין באותו קיום ג' בני אדם ידועים וניכרים במקום הנתינה שיכירו חתימות עידי השטר לקבלה שלשתן יחד.
<h2>דף סד.</h2>
ומיהו יש ליזהר שלא לגרש ע"י שליח כשהבעל והאשה במקום אחד והטעם משום שהבעל יכול לומר בפקדון נתתיו לשליח.
והאומ' לשלוחו קדש לי אשה וקדש ולא נודעה האשה שקידש אסור בכל הנשים שבעולם העוש' שליח צריך שיודו השליח והמשלח ואם מודים אינם צריכין עדים [ס"ג ע"ב] אבל אם האשה עשתה שליח צריכה עדים בין בקידושין בין בגט.
<h2>דף סד:</h2>
נערה המאורסה היא ואביה מקבלין גיטה וקטנה מאורסה שאינה יודעת לשמור גיטה אינה מתגרשת אפי' ע"י אביה לדעת רש"י ור"ת אומר שמתגרשת ע"י אביה, קטנה שנשאת אין אביה מקבל גיטה אבל היא עצמה יכולה לקבלו אבל אינה עושה שליח.
ונערה מאורסה בין היא בין אביה [מקבלין גיטה] וכל שאינה יכולה לשמור גיטה אינה מתגרשת ואם אביה חי הוא מקבל גיטה ולפי הירוש' אחיה ג"כ מקבלין גיטה.
<h2>דף סו:</h2>
סופר ועבד שחתמו בגט פסול.
<h2>דף ע.</h2>
ולא ישמש בבואו מבית הכסא עד שישהא שיעור חצי מיל ולא יקיז דם וישמש.
במס' כלה הוא למטה זו היא דרך עזות שניהם כאחד זו דרך עקש.
<h2>דף ע:</h2>
הגוסס המדבר מצוה לכתוב גט לאשתו אם הוא בדעת מיושב מתחילת הכתיבה עד סוף חתימתו.
ש"מ שצוה לסופר לכתוב ועשה שליח הולכה ואחר היה גוסס ונשתתק נותנין לה הגט כדתנן [מס' שמחות פ"א ה"א] הגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו וכ"כ בירוש'.
מי שנשתתק בודקין אותו ג' פעמים אם אמר על לאו לאו ועל הן הן נותנים גט לאשתו על פי רמיזותיו ובסירוגין כגון שיאמר תרי לאו וחד הן או תרי הן וחד לאו או בפירות של ימות החמה בימות הגשמים או בהפך.
<h2>דף עא:</h2>
ויאמר לסופר ולעדים כתבו וחתמו כמה שתרצו ואפי' הרבה ואפי' גם הראשון כשר תוכלו לכתוב ולחתום אחר וליתן שניהם או הא' אם תרצו מחמת שיש ספק.
<h2>דף עב.</h2>
וצריכין שישמעו קול הבעל כשאומר לסופר כתוב ולעדים חתמו ואפי' שלח לכתוב ע"י כתב ידו אינו מועיל, אשה יכולה לעשות שליח מתוך הכתב, האומר לשנים אמרו לסופר ויכתוב ולעדים ויחתמו פסול עד שישמעו קולו.
וצריך שיאמר מעכשיו שאם אמר מהיום שמא דעתו מסוף היום ואם מת באותו היום יפסל הגט ואין גט לאחר מיתה.
<h2>דף עב:</h2>
חולה שצוה לכתוב גט לאשתו על תנאי צ"ל ה"ז גיטיך אם מתי ואם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט מעכשיו ותהא מגורשת ממני ומותרת לכל אדם ואם יעמוד (מאליו) [מחליו] בטל הגט ואם אח"ך יחלה צריך גט אחר ואם רוצה שתהא מגורשת בגט ראשון ישים זמן בתנאי ויאמר אם מתי עד זמן פלוני.
<h2>דף עג.</h2>
שכיב מרע שנתן גט לאשתו לא תתיחד עמו כל ימי החולי משום חשש גט ישן.
ואם נתן גט לא יתיחד עמה אלא עפ"י עדים.
<h2>דף עד.</h2>
ואם קבע זמן לתנאו צריך שיתקיים תנאו בתוך הזמן.
<h2>דף עה:</h2>
חולה שצוה לכתוב גט לאשתו על תנאי צ"ל ה"ז גיטיך אם מתי ואם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט מעכשיו ותהא מגורשת ממני ומותרת לכל אדם ואם יעמוד (מאליו) [מחליו] בטל הגט ואם אח"ך יחלה צריך גט אחר ואם רוצה שתהא מגורשת בגט ראשון ישים זמן בתנאי ויאמר אם מתי עד זמן פלוני.
ואם ש"מ נותן גט צ"ל לא מתי ואם מתי ואם לא מתי.
<h2>דף עז.</h2>
וצריך ליתן הגט ביד האשה או לחצירה או ביד שלוחה.
וכשנותן הגט הוא או שלוחו צריך שיהא בתוך חצירה או בתוך חיקה ואם היתה ברה"ר קרוב לה תוך ד' אמות הרי [זה כשר].
<h2>דף עח.</h2>
וצריך ליתן הגט ביד האשה בתורת גירושין ולא בתורת שטר חוב ואם אח"כ אמר ה"ז גיטך כשר, הודיע לעדים שיש לו בושת מן האשה לפרש לה שהוא גט והודיעם שהוא נותן בתורת גט כשר, היה מדבר עמה על עסקי גירושי' ואחר נתן בידה ולא אמר לה כלום כשר.
וכשנותן הגט צריך לומר הא גיטיך ואם ידעו עדים שהוא גט כשר לדעת ראב"ד.
<h2>דף עח:</h2>
וכשנותן הגט תהא היד שלה פתוח' לגמרי מתחילת נתינ' ע"ס נתינ'.
הי' קשור על ידו ונטלתו משם אינו כלום.
<h2>דף פ.</h2>
הכותב גט צריך לכתוב שם העיר שהעדים והסופר חותמין שם וגם מקום דירת הבעל והאשה, לא היו יודעין המקום שהוא עיקר דירתם כותבין מקום עמידת רגליהם. לבעה"ת כשכותב למנין שאנו מונין כאן יכתוב מקום עמידת הסופר בשעת כתי' ומקום עמידת עדים בשעה שחותמין בו ומקום עיקר דירת הבעל ועיקר דירת האשה שדרים בשעת כתי' הגט אבל א"צ לכתוב מקום שבאו שם הבעל והאשה כשכותבין הגט כששולח לה גט למדה"י כי אם עיקר דירתם וגם א"צ לכתוב מקום לידתם וי"א שאין כותבין מקום דירה ולא מקום לידה שיש לחוש שמא ישנה העיר ואומרים שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה פסול.
<h2>דף פד:</h2>
יכתוב התורף קודם התנאי על כן צריך ליתן הגט בלא שיור ואחר שנכתב יאמר התנאי כדאמ' רבא שתיקו לבעל עד דכתבי גיטה וצריכי עדים למיכתב מן הצד.
ולא יכתוב בגט שום תנאי.
<h2>דף פה.</h2>
טופס הגט אם יהיו שני ימים מר"ח, בשלישי בשבת ביום שביעי לירח טבת שהוא יום שמיני ליום ראשון של שני ימים של ראש חדש טבת הנזכר שנת חמשת אלפים ושמונים לבריאת העולם למנין שאנו מונין כאן בגירונדא מתא דעל נהר טרד ואונאר מותבהא איך אנא פלוני דהאידנא כאן בגירונדא הנזכרת בן פלוני וכל שום חניכא דאית לי ולאבהתי לאתרי ולאתריהון דאבהתי צביתי ברעות נפשי בדלא אניסנא ושבקית ופטרית ותרוכית יתיכי ליכי אנת פלונית דהות דרא כאן בגירונדא הנז' בת פלוני בן פלוני דהות אנתתי מן קדמת דנא וכל שום אחרן וחניכא דאית ליכי ולאבהתיכי ולאתריכי ולאתריהון דאבהתיכי וכדו פטרית ושבקית ותרוכית יתיכי ליכי דיתיהויין רשאה ושלטאה בנפשייכי למהך להתנסבא לכל גבר דיתיצבייין ואינש לא ימחא בידיכי מיומא דנן ולעלם והרי את מותרת לכל אדם ודן דיהוי ליכי מנאי ספר תירוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין כדת משה וישראל פלוני בן פלוני עד פלוני בן פלוני עד זהו הטופס הנהוג בגירונדא ואין טופס זה מסכים לכל מה שאמרנו למעלה.
<h2>דף פה:</h2>
הכותב גט אל יכתוב ודין ביו"ד אלא ודן ולא איגרת ביו"ד וכותב ה' יודי"ן בדיתיהוייין וכן בדיתיצבייין ויכתוב למהך בלא יו"ד ויתלה רגלי הה"א שלא תתראה כחי"ת ויאריך ו"ו של וכדו דלא לישתמע וכדי ומאריך ו"ו של שבוקין וכן ו"ו של פטורין וכן ו"ו של תירוכין ויכתוב להתנסבא בה"א ולא יכתוב לאתנסבא וכותב מנין בלא ו"ו דלא לישתמע אונאה ומנאי בלא יו"ד אחר המ"ם וכותב דיתבא על נהר פלוני ועל מי מעינות ואם יש סיפוק מי בארות בעיר יכתוב מי בארות ונהגו לכתוב אנא פלוני ולא הנני ויכתוב שני יודי"ן בליכי וכשאין האשה בעיר אין כותבין מקום עמידתה כלל וכותב אנתתי בלא יו"ד ותירוכית ו"ו גדולה די תיהוייין שתי תיבות הן וכותב ואנש בלא יו"ד וא"ו של תירוכין צריכה להיות גדולה כמו שנבאר הטעם דלא לישתמע תירוכין וקאי לנשים דעלמא ואין יו"ד בין תיו ורי"ש של תרוכין וכן אין יו"ד בין שי"ן ובי"ת של שבוקין וכן בין פ"א לטי"ת של פטורין. לרשב"א כל הדקדוקין דלכתוב ולא לכתוב אינן אלא בשבא הבעל וערער או שיצוה הבעל לכתוב כן דבהכי יש לחוש שמא כיון לפוסלו הא לאו הכי טעות סופר ואין לחוש.
ואי ליכא ג' יודי"ן דתצביין וא"ו דוכדו הר"מ פוסל אם הבעל מערער ור"י וגדולים מכשירין.
<h2>דף פו.</h2>
עדי כתיבה ונתינ' כולן צריכין להיות כשרים לאיש ולאשה ואע"פ שאין העדים חתומים בגט אלא שנתנו בפני שנים כשר דעדי מסירה כרתי.
<h2>דף פז.</h2>
אין שתי נשים מתגרשות בגט אחד.
<h2>דף פז:</h2>
ולא ירחיקו כתב חתימתן מכתיבת הגט שיעור ב' שיטין ואין מסיימין הגט אלא בסוף שיטה פן יחתמו העדים באותו אמצע שיטה ואז אין למידין משטה של מעלה הימנה ולפעמים יהיה באותה שיטה עיקרו של גט ונהגו לחתום בתחלת שיטה זו תחת זו.
<h2>דף פח.</h2>
סופר ועבד שחתמו בגט פסול.
<h2>דף פט:</h2>
אשת איש שפשטה ידה בפני בעלה וקבלה קידושין מקודשת לשני מטעם שאם אמרה לבעלה גרשתני נאמנת חזקה שאינה מעיזה פניה בפני בעלה וכן בכל דבר שהוא יכול לידע אינה מעיזה אבל לענין יורה כחץ דאיהו לא קים ליה מעיזה פניה וצריכה להביא ראיה.
